ד"ר רזניק ויקטור
 
מנהל מרפאה להפרעות קשב וריכוז בבית החולים מאיר פסיכיאטר מומחה ,מטפל בבעיות חרדה ודיכאון, התמכרות, הפרעות קשב וריכוז, הימורים

 
המונח "הפרעות קשב וריכוז" הוא חדש יחסית, נכנס לשימוש מקצועי בסוף שנות השישים של המאה הקודמת, ורק בעשרים השנים האחרונות החל לחלחל לתודעה הציבורית. לפני כן הפרעה זו הייתה מכונה "פגיעה מוחית מינימאלית" והביטוי שימש יותר כקביעת עובדה לגבי תכונותיו של אדם מסוים, ולא כמשהו שאפשר ושצריך לטפל בו . מבוגרים של היום, מעל גיל 40, יגידו: "בזמננו קראו לזה "שובבות", "עצלנות", "חוסר מוטיבציה" וכו´. חלק ניכר מהציבור משייך את התופעה לתחום המשמעת, האחריות וכוח הרצון של הפרט ואינו חושב שיש להתערב תרופתית. קיים גם דיון ציבורי הממוקד במוסריות ההתערבות "הכימית" בחיי ילדנו. אני, כרופא וכאבא, מצדד בהתערבות אך זו צריכה להיות זהירה, מושכלת ותחת פיקוח אנשי מקצוע המיומנים בתחום ספציפי זה. כידוע, יותר ממחצית הפרעות הקשב והריכוז ממשיכים להתקיים גם בחיים הבוגרים. גם המבוגרים עסוקים בספקות מסוג: "האם אני כל כך מופרע, שאני צריך לקחת תרופות?", "האם אני כל כך חלש, שאיני מסוגל להתמודד עם בעיותיי בכוחות עצמי?". אין תשובה גורפת ונכונה לכל אחד שאובחנה אצלו הפרעת קשב וריכוז, אך קיימת חובה לתת למטופל את כל המידע ובכל הרבדים , כך שיוכל לקבל החלטה שקולה ועניינית. הקריטריונים לאבחון ADHD אינם חדים מאוד, ולסובייקטיביות של המאבחן יש מקום בתהליך האבחון. אין לנו די כלים כדי לנטרל את אותם פקטורים, אותם נהוג לכנות פסיכולוגיים, אשר יכולים להסביר באותה מידה את קשיי התפקוד הביצועי, את חוסר הארגון והשליטה העצמית. תסמונת חרדה למשל, במיוחד אצל מתבגרים, יכולה בהחלט להראות כהפרעת קשב וריכוז. כך או אחרת, מאחורי האבחנה "הפרעת קשב וריכוז" נמצא אדם, הרוצה להיות מוערך, למצות את כל יכולותיו, לתפוס מקום מספק בחברה ולהיות שלם עם עצמו. בפועל, ברוב המקרים, אנו רואים שילוב של מספר גורמים סיבתיים התורמים לתמונה הקלינית הכוללת של ADHD. אצל מבוגרים, המעורבות הפסיכולוגית/אישיותית תופסת מקום משמעותי במיוחד, ולכן ההתערבויות הטיפוליות אינן יכולות להסתכם בקביעת מינון מתאים של ריטלין לסוגיו בלבד.
 
למאמר בנושאים הללו לחץ כאן
onenet web apps